אחרי שבועיים או שלושה של הפסקה (בגלל מילואים של הבנזוג, סתם עייפות וחג שבועות) חזרתי ליוגה נשים.
הגעתי עייפה וכמעט נרדמתי בהרפייה של ההתחלה.
אבל כשהגענו לברכה לשמש הרגשתי איך הגוף מתעורר. סיבוב ראשון - בקושי הצלחתי להתכופף, בסיבוב הרביעי הגוף כבר נפתח והרגשתי איך אני חוזרת לעצמי.
כבר כתבתי כאן על ההבדלים בין יוגה נשים ליוגה "רגילה". אבל אחרי כ"כ הרבה זמן שלא תירגלתי, גם שיעור יוגה נשים היה לי קצת קשה.
ספורט הוא מאהב לא-סלחן. לוקח הרבה זמן לבנות את הגוף, להעלות סיבולת לב ריאה, להגיע לגמישות מינימלית. אם מפסיקים את האימונים הסדירים, הכל (כמעט) הולך לאיבוד. האימון הבא כבר קשה יותר.
מלבד אימון קצר ביום ראשון, עוד לא הספקתי להגיע השבוע לחדר כושר. אבל השבוע עוד לא נגמר!
אני מקווה להספיק אימון או שניים בשישי - שבת ואז גם אדווח משקל.
השיטוטים באינטרנט אחר תמונה מתאימה שוב הניבו קישור. נחמד לגלות שאני לא היחידה שם בבלוגוספירה שמקטרת על אימוני ספורט.
אל תרשי לעצמך להפסיק לשבועיים שלושה גם אם בן הזוג במילואים . ככה לא בונים גוף!!! אם את מרשה לעצמך נפשית לוותר בתירוצים שונים את לא תצליחי גם גופנית. את חייבת להתמיד.
השבמחק